להתחייב זה קל, אך איפה ההוכחה שההבטחה באמת מתקיימת?

לא פורסם בשום מקום מחקר מדעי מבוקר עם ביקורת עמיתים, המראה כי חקלאי ששומר על שנת שמיטה באמת מקבל בשנה השישית יבול גדול פי 3. ויותר מכך, רבנים רבים ונחשבים טוענים כי בימינו ההבטחה כלל אינה מתקיימת, בגלל תירוצים שונים ומשונים...

נ.ב - שנת שמיטה, היא שנה בה החקלאי מפסיק לעבוד את אדמתו ונותן לה "לנוח". בלי לזרוע, בלי לגדל בה יבולים, בלי לזרוע, בלי לקצור ובלי לקטוף (מותר לו לקטוף רק כמות קטנה, עבור שימוש עצמי לו ולמשפחתו, אך לא לשם שיווק ומכירה). אירוע זה מתקיים פעם ב 7 שנים, כלומר 6 שנים החקלאי עובד את אדמתו - זורע, קוצר וכו', ובשנה השביעית הוא מפסיק את כל עבודות החקלאות.

אנו רואים כי חקלאים יהודים בעבר התקשו מאוד לשמור על שנת שמיטה. הנה כמה ציטוטים מתוך ויקיפדיה הרומזים בצורה חזקה על כך שהנבואה (או "ההבטחה האלוהית") לא באמת התקיימה בפועל:

"פרשן המקרא רש"י מפרש יותר את דברי חז"ל ומחשב כי מאז שישראל נכנסו לארץ ועד לגלות בבל, הם לא שמרו שמיטה במשך תקופות ארוכות שמסתכמות ל 430 שנים, ולכן היו עשרות שמיטות שלא נשמרו כהלכתן"

"היתר המכירה הראשון ניתן בראשית דרכן של המושבות הראשונות על ידי הרב שמואל מוהליבר ורבנים נוספים והרב יצחק אלחנן ספקטור סמך את ידיו על ההיתר... המניע להיתר המכירה היה החשש כי השבתת העבודה במשך שנה שלמה עלולה להביא כיליון חרוץ על המושבות החדשות שהיו בראשית צעדיהן, וכדי למנוע את התמוטטותן ולהציל את יישוב הארץ, פרסמו 'היתר מכירה'. לפי היתר זה (בכפוף למספר תנאים) ניתן למכור את אדמת ארץ ישראל לנוכרי, וכך מופקעים פירות הארץ מקדושתם ואפשר להמשיך בעבודת האדמה"

"מצד שני, העריך הרב קוק ששמירת השמיטה כהלכתה תביא להרס של ההתיישבות בארץ אותה העריך מאוד, לאור ההישענות הרבה של היישוב היהודי בארץ על החקלאות. על כן הוא הורה באופן זמני לתמוך בהיתר המכירה"

"במאות ה 16 וה 17 היו מעט חקלאים יהודים שומרי מצוות ששמרו שביעית. הדים לכך אנו שומעים בספרות השו"ת מרבנים להם פנו בשאלות איך להתנהג"

אם ההבטחה האלוהית באמת התקיימה, אז מדוע הרבנים חששו כל כך ששמירה על שנת השמיטה תביא להרס ופגיעה קשה כל כך בחקלאים ובהתיישבות היהודית בארץ ישראל? הרי אם החקלאים באמת היו מקבלים בשנה השישית יבול שמספיק ל 3 שנים, אז לא היה שום מקום לדאגות וחששות, האם לא כך?

או כמו שאומרים במתמטיקה: מ.ש.ל.

(כלומר - מה שרצינו להוכיח)

והנה ציטוטים ממספר אתרים דתיים אמוניים, הטוענים בפה מלא כי הנבואה, או ההבטחה האלוהית המדוברת אינה מתקיימת כיום:

"נוסיף על כך את העובדה שלדעת רבים מן הפוסקים, אין ברכת התורה הנזכרת לעיל מתקיימת בימינו, משום שהשמיטה אינה מדאורייתא (כלומר מהתורה). משום כך, לאורך הדורות ניסו הפוסקים למצוא פתרונות שונים שיאפשרו לחקלאים להתפרנס תוך שמירה על השמיטה כהלכתה. הפוסקים מצאו סוגים שונים של פתרונות ברמות שונות של הידור"

"השמיטה בזמן הזה היא מדרבנן (כלומר מחז"ל והרבנים) ולכן לצערנו איננו זוכים כיום לקבל במלואה את הברכה הכתובה בתורה - שהשנה השישית תניב יבול שיספיק לשלוש שנים. לפיכך אנו נדרשים למצוא פתרונות נוספים לשאלה שפתחנו בה - מה נאכל בשנת השמיטה?"

"בשנה השישית הארץ היתה נותנת יבול לשלוש השנים הבאות ולא היתה שום סיבה לעבוד את הקרקע בשביעית. אבל לצערנו, בזה הזמן מכמה סיבות הברכה אינה מתקיימת, ולכן יש צורך להתארגן בצורה אחרת כדי לספק פירות וירקות לשבעת מליוני היהודים הנמצאים כאן בארץ"

קודם כל, כאשר קוראים את הפסוקים בתורה רואים כי ההבטחה למי ששומר שנת שמיטה היא מאוד מעורפלת. לא כתוב שהחקלאי יקבל תבואה בכמות גדולה פי 3, אלא כתוב שהתבואה תספיק לו לשלוש שנים...

אבל איך בדיוק זה נמדד?

האם לפי משקל?

אם החקלאי גידל במשך 5 השנים הראשונות כותנה, ובשנה השישית (שנה לפני שנת השמיטה) הוא החליט פתאום לגדל אבטיחים, מלונים ותפוחי אדמה שברור שמשקלם פי כמה יותר גדול, האם זה אומר שההבטחה התקיימה?

האם לפי נפח?

אם חלק מהשנים הוא גידל דובדבנים, ובשנה השישית (לפני שנת השמיטה) הוא החליט לגדל בטטות וכרוב, האם המדידה של "פי שלוש" תהיה לפי כמות הארגזים שהדובדבנים, הבטטות והכרוב מילאו?

האם לפי מספר הפריטים שהוא קטף?

למשל מספר הבננות שהוא שם בארגז בשנה השישית, לעומת מספר האבטיחים שהוא קטף בשנים קודמות?

האם המדידה נעשית לפי המחיר ברוטו שהחקלאי קיבל עבור התבואה?

הנה דוגמה מתוך סרטון של הרב זמיר כהן באתר הידברות:

לדבריו, גם במקרה זה ההבטחה התקיימה. לא בגלל שהחקלאי קיבל פי 3 יותר ענבים, אלא משום שהוא מכר את היין שהוא הכין מהם במחיר גבוה פי שלוש.

או, שלפי הרווח נטו לאחר הפחתה של כל ההוצאות שהיו לו עבור הגידולים הנ"ל? (מחיר הזרעים, מחיר ההשקייה, המשכורת לפועלים...).

מה טווח הדיוק שצריך להיות בכדי שנגיד שההבטחה התקיימה?

אם החקלאי קיבל תבואה בכמות גדולה פי 2.5, האם זה נחשב שההבטחה התקיימה? ואם הוא קיבל עבור התבואה מחיר גבוה פי 4, האם זה נחשב? למרות שבתורה כתוב פי 3 ולא פי 4?

כפי שרואים יש כאן הרבה מאוד גמישות ומקום למשחקים ופרשנויות...

אם משווים זאת לניסוי מדעי, אז הוא נכשל לפני שהוא בכלל התחיל... משום שחסר כאן אלמנט קריטי של בקרה, שבניסויים מדעיים נקרא סמיות, או ניסוי עיוור.

עצם זה שהחקלאי יודע שהשנה הבאה תהיה שנת שמיטה, יכול לגרום לו לפעול באופן מודע (ואפילו בלתי מודע) על מנת ש"ההבטחה" כביכול תתקיים.

למשל, יכול להיות שבשנה השישית (שנה לפני שנת השמיטה) הוא יקפיד הרבה יותר על דישון של האדמה ועל השקייה אופטימלית, בלי לחסוך.

יכול להיות הוא יגדל בשנה השישית סוגי יבולים שידוע שהם מניבים יותר תוצרת לעומת גידולים שהוא גידל בשנים קודמות.

אולי הוא ישקיע יותר כסף, וירכוש (בשנה שלפני שנת השמיטה) זרעים ונבטים איכותיים יותר, שיניבו לו יותר תבואה.

אולי הוא יצליח למכור את התבואה במחיר גבוה יותר, פשוט משום שהציבור יודע שהשנה הבאה תהיה שנת מחסור, ולכן יהיה מוכן לשלם יותר כסף עבור תבואה של שנה זו.

אולי בניגוד לשנים קודמות, בשנה השישית הוא יתפשר ויכניס לארגזים שלו פירות וירקות עקומים, קטנים או חיוורים שנראים פחות טוב, כאלו שבעבר בלי לחשוב פעמיים הוא היה זורק לפח או נותן לעניים, או לפרות ברפת... הפעם הוא יתפשר עליהם וכן ינסה למכור אותם.

והופ, כבר יש לו יותר תוצרת למכור.

אולי הוא ישים לירקות ולפירות שלו מוזיקה שהם אוהבים. עגבניות למשל מאוד אוהבות מוזיקה קלאסית, וחצילים אוהבים לשמוע שירים של הביטלס.

אולי הוא יצטמצם בהוצאות ויחייה בצורה חסכונית יותר. פחות יטוס לחו"ל, פחות ילך לסרטים והופעות, וכך הכסף יספיק לו ליותר זמן.

כותב שורות אלו אינו מומחה לענייני חקלאות, אך ניתן לחשוב על היגיון מסויים בשמירה על שנת שמיטה. בעבר לא היה דישון חקלאי ולא היו כל התוספות והמינרלים שהחקלאי מספק כיום לגידולים שלו.

ייתכן שלאחר מספר שנים בהן הוא גידל תבואה בשטח אדמה מסויים, המינרלים הלכו והידלדלו, האדמה הפכה צחיחה, עד שלפירות ולירקות (או כל תבואה אחרת שהוא גידל כמו חיטה, כותנה, פרג) כבר היה קשה לגדול ולהתפתח.

כאשר הוא נותן לאדמה "לנוח" במשך שנה שלמה, היא מצליחה להתאושש ולהחזיר לעצמה את המינרלים והחומרים שהלכו לה לאיבוד. למשל צמחי בר חד שנתיים ועשבי בר צומחים שם פרא, וכאשר הם נובלים ונרקבים באדמה, יחד עם הגשמים שיורדים, הם הופכים לדשן.

כנ"ל לגבי בעלי חיים שהופכים את השטח לבית המחייה שלהם.

עכברים, ארנבות, שפנים, צבים, לטאות, ציפורים, חפרפרות ותולעים (אשר חופרות באדמה, מערבבות ומאווררות אותה) כאשר הם עושים את צרכיהם בשדה, הם מוסיפים דשן ומינרלים לאדמה, וכאשר הם עצמם מתים ונרקבים באדמה, מתווספים עוד מינרלים ודשנים אורגניים שמפרים את האדמה.

ומדוע דווקא כל 7 שנים?

אולי פשוט משום שביהדות מאוד אוהבים את המספר 7, אז כוהני הדת החליטו שכפי שהאדם נח פעם בשבוע, כך גם האדמה תנוח פעם ב 7 שנים. ולא משום שהם באמת חקרו זאת בצורה מדעית ומצאו שזהו הזמן האופטימלי.

גם אם בעבר הדבר היה נכון, היום עם כל הזיבול, הדישון והמינרלים שהחקלאי יכול להוסיף לאדמה שלו, נראה שהעניין כבר לא רלוונטי בשום צורה, וכי אין שום סיבה מעשית או הגיונית להמשיך לשמור על שנת שמיטה.

איך מסתדרים?

פשוט מאוד, משתמשים בכל מיני טריקים בכדי "לעבוד על אלוהים".

למשל:

היתר מכירה - מוכרים את האדמה (למשך שנה אחת) לערבים, ואז אפשר להמשיך לעבוד אותה כי היא כביכול כבר לא שייכת לחקלאי...

מיבאים יבול מחו"ל, אשר לא חלים עליו דיני שמיטה.

מגדלים יבולים בחממות על גבי מצע מנותק (שאינו צמוד לאדמה) שגם עליהם לא חלים דיני שנת השמיטה.

"ערבה דרומית" - מגדלים את הגידולים והירקות בשטחים המכונים "ערבה דרומית" ו"שטח עולי מצרים" (למשל שטחי אדמה בערבה ודרום הנגב) שלפי חלק מהרבנים אינם נחשבים לחלק מארץ ישראל המקראית, ולכן דיני שמיטה לא חלים עליהם, או שהם הרבה יותר קלים שם.

לפי ההלכה החקלאי יכול לקטוף עבור עצמו ועבור משפחתו פירות וירקות שגדלו בשדה באופן עצמאי, בלי שהוא באופן פעיל השקה אותם.

אוצר בית דין - שיטה המאפשרת לחקלאי להמשיך לטפל בפירות, בירקות ובגידולים החקלאיים שלו כרגיל בשנת השמיטה, ולשווק אותם, כאשר הוא עושה זאת עבור בית דין, ומקבל תמורה כספית רק עבור העבודה שהוא והפועלים שלו עשו, ולא עבור הפירות והירקות עצמם (שיטה זו של פירות אוצר בית דין התקבלה ע"י הרב קוק וגם על ידי החזון איש).

או, שהוא פשוט עובד בתקופה זו בעבודות אחרות שאינן קשורות לחקלאות. למשל במסחר, או בתור שכיר אצל מעסיקים אחרים.

לדברי המאמינים, בספר דברים פרק ל' מופיעה נבואה שהתגשמה, ולפיה עם ישראל ישוב לאחר הגלות למולדתו - ארץ ישראל. אך בחינה מעמיקה של הדברים בעין ביקורתית, מראה כי לא רק שלא ניתן להתייחס לדברים בתור נבואה, אלא שגם אם זו הייתה נבואה, היא לא באמת התגשמה...

זו לא יכולה להיחשב נבואה אמיתית, משום שעם ישראל הכיר היטב את "הנבואה" המדוברת, ופעל רבות באופן אקטיבי (בעיקר לאחר השואה) על מנת שהדברים יתרחשו. זה לא שהאירועים נפלו עלינו יום אחד כ-נס מהשמיים, אלא - אנשים התאמצו מאוד בכדי שהדברים ירקמו עוד וגידים, ולבסוף יקרו.

אם משווים זאת לניסוי מדעי, אז חסר כאן רכיב בקרה חשוב שנקרא סמיות (ניסוי עיוור). עצם זה שהעם ידע שמצופה ממנו לחזור לארץ ישראל, איפשר לו לפעול ביודעין בכדי שהדבר יקרה, ועל זה בלבד "הנבואה" נפסלת.

חישבו על בן שמחליט יום אחד "לצאת לגלות", לעזוב את הכפר השליו שבו הוא נולד וגדל, ולעבור לעיר הגדולה. אך לפני שהוא עוזב אימו אומרת לו:

"אני אומרת לך, יבוא יום ואתה עוד תחזור לכאן, זכור את דברי"

ואכן, לאחר 15 שנים בעיר נמאס לו מההמולה ומהפקקים, נמאס לו מהחיים הלחוצים ומכל הרעשים, ובעוד דבריה של אימו עדיין מהדהדים בראשו, הוא מחליט לעזוב את העיר הסואנת ולחזור לשקט של הכפר בו הוא גדל.

האם זה אומר שאימו נביאה?

כפי שאפשר לראות בפסוקים המודגשים, אלוהים הבטיח שהוא יאסוף לארץ ישראל את כל יהודי העולם מכל המדינות שאליהם הם הופצו, אפילו מהמקומות הנידחים ביותר. אך בפועל נכון להיום, רוב היהודים חיים בחו"ל ולא במדינת ישראל. כלומר הנבואה ממש לא התגשמה, כי אלמנט מרכזי בה לא התקיים.

ראו את הפסוקים המסומנים, הדברים כתובים בצורה ברורה.

לפי הפרק "הנבואי" עם ישראל יחזור בתשובה ויקיים את כל המצוות ("ועשית את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום"). אך בפועל, למרות שרוב היהודים מאמינים באלוהים (ברמה כזו או אחרת) רובם אינם מקיימים מצוות ואפילו לא שומרים שבת.

בקיצור, הנבואה ממש לא התגשמה, גם כאן.

"וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ"

"וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה"

"כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ עַל-אֲבֹתֶיךָ"

אלוהים מבטיח כי מצבנו כאן (בארץ ישראל) יהיה טוב.

אך האם המצב באמת טוב?

מאז קום המדינה אנו חיים על חרבנו -

מלחמות ומבצעים צבאיים בלתי פוסקים, עשרות אלפי הרוגים במלחמות ופיגועי טרור, עשרות אלפי טילים שוגרו אלינו עד היום מעזה, לבנון, סוריה, תימן, עיראק ואיראן. אסון רודף אסון, טבח, חטיפות, עוד ועוד הרוגים ונרצחים, התמודדות עם ביקורת עולמית בלתי פוסקת... אין רגע של שקט, אין שלווה.

אז לא, גם כאן הנבואה נכשלה.

רוב חוקרי המקרא וההיסטוריונים מסכימים כי הדברים נכתבו בזמן גלות בבל, או זמן קצר מאוד לפני היציאה לגלות (התקופה בה עם ישראל שהה בגלות - בין חורבן בית המקדש הראשון, ועד חזרתו לארץ והקמת בית המקדש השני) והדברים כלל לא מתייחסים לתקופתנו אנו.

מטרת הדברים הייתה לעודד את עם ישראל וליפוח בהם תקווה, להרים את מורלם בכך שידעו כי למרות שהמצב קשה והם נמצאים בגלות (או עומדים לצאת לשם בקרוב) המצב עוד ישתפר, והם יחזרו לארץ ישראל - ארץ אבותיהם.

בתמונה אפשר לראות את סיכום דברי הנבואה מתוך ויקיפדיה. כפי שרואים, אף אחד מדברי "הנבואה" לא התקיים במציאות.

מי שיחפש בגוגל ו/או ביוטיוב: "נבואות משפחת סימפסון"

או באנגלית, שזה תמיד עדיף:

Simpsons predictions

יקבל רשימה ארוכה של עשרות תחזיות ונבואות מוצלחות שהוצגו בפרקי הסדרה, שהתגשמו במציאות, למשל בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב!

אז כנראה שגם ליוצרי הסדרה היה קשר הדוק עם אלוהים.

כך לפחות לפי ההיגיון של המאמינים...

ומסתבר שגם קוסמים יודעים לחזות את העתיד, ולנבא מראש מה יהיו למשל התוצאות המדוייקות של משחקי כדורגל וכדורסל:

הנה דוגמה עם הסבר